עיצוב הידע מחדש

רן בראון

עיצוב הידע מחדש

ניל פוסטמן, חוקר מדיה ומחנך, שאל כיצד מעצבים המדיה או אמצעי התקשורת את מה שאנחנו מבינים בתור ידע, אמת ומציאות? כיצד הם מעניקים לתרבות נתונה מושג לגבי העולם והסדר הטבעי של הדברים?1  בגיליון הנוכחי אנו מבקשים לשאול: כיצד מעצב הוידאו דאנס מחדש את הידע שלנו לגבי מחול? לגבי במה? לגבי העולם בכלל?

הגיליון השני של מעקף סובב סביב וידאו // דאנס, ואולי יותר מאשר במלים עצמן, הוא עוסק ברווח שביניהן. כמו בכל גיליון, מעקף מבקש לאפשר מרחב של שיח אמנותי העוסק בסוגיות מהותיות לאמנים וליצירתם, ועל כן מובאת בגיליון זה קשת רחבה של אמנים ויוצרים העוסקים בסוגה זו ומעלים שאלות לגבי אופייה, מהותה וגבולותיה.

עירא אבנרי מציג היבטים משותפים ביצירתם של ברוס נאומן וחזי לסקלי. אבי פלדמן מעלה סוגיה הקשורה דווקא בהיבט הכלכלי של היצירה, באמצעות סקירת הפורום הדוקומנטרי הראשון של ברלין, והוא מפנה שאלות נוקבות כלפי מנהלים אמנותיים, אוצרים וגם אמנים ויוצרים בתחום. רן בראון משוחח עם מאט אדאמס, ממייסדי הקבוצה Blast Theory, על השפעתה של המדיה החדשה על אמנויות הבמה. לי לוריאן נותרה מוטרדת בעקבות צפייה בעבודות ישראליות בפסטיבל הוידאו דאנס האחרון שהתקיים בביה"ס לתיאטרון חזותי בירושלים. מאיה ברינר מעלה על הכתב הרהורים בעקבות שיתוף הפעולה של הקולנוען פיטר גרינווי עם הכוריאוגרפית אן תרזה דה קירסמייקר. לי ינור הופכת תמונות סטילס ווידאו לחווייתיים בסדרת התמונות שדות צפים. הזבובים מצותתים לדיון שמנהלים איריס ארז, בנימין פרידנברג ואיתי מרום. במוקד הדיון יצירתם המשותפת "חדר חזרות", ושאלות הנוגעות ליצירה של וידאו דאנס כפי שרואים אותן הכוריאוגרפית והמבצעת, הבמאי והצלם. הלל קוגן מציג את תוצאותיו של מחקר מקוון שערך בניסיון להגדיר את הז'אנר. ליאור אביצור אספה לטובת העוסקים במלאכה מבחר מקורות מידע על וידאודאנס וקישורים לפסטיבלים אשר מוצגים במדור פרקטיקה, לצד מידע עדכני לגבי בתי ספר, פסטיבלים, רזידנסיס, תחרויות וקריאות לשיתופי פעולה, מתוך מטרה לעודד יצירה ולסייע לאמנים מקומיים.

רוג'ר סילברסטון, חוקר מדיה עכשווי, טוען כי איננו יכולים להימלט מהמדיה, וכי היא נמצאת במרכז חיי היומיום שלנו. סילברסטון עומד על כך שבעולם העכשווי, הטכנולוגיה החדשה מספקת במה: כל אחד יכול לתבוע לעצמו מרחב, אם מישהו רק יואיל להקשיב.2 נדמה שגם אמנויות הבמה עצמן אינן חומקות מהשפעתה של המדיה המשתנה; בפסטיבל אינטימדאנס 2010 מוקדש ערב שלם לאמני במה המגיבים לקטעי וידאו מיוטיוב. עבודתו של גל נאור, "אינטרפירנס", עושה שימוש מתוחכם ביוטיוב, תכניות ריאליטי וחוקיות של המדיה החדשה.3 גם מעקף עושה שימוש באפשרויות שמספקת הטכנולוגיה החדשה, ותובע לעצמו מרחב של שיח אמנותי. האם יש מי שמקשיב?

תמונת השער: איריס ארז ב"חדר חזרות" (בימוי: בנימין פרידנברג).
צילום: איתי מרום.


1 אוה ברגר, הדיאלוג הפוסטמני: חינוך בטלוויזיה, לטלוויזיה ועל הטלוויזיה, בתוך דיאלוגים מעצימים בחינוך ההומינסטי בעריכת נמרוד אלוני (2008), הקיבוץ המאוחד.
2 רוג'ר סילברסטון, מדוע ללמוד מדיה? (2006), רסלינג.
3 העבודה הוצגה במסגרת פינאלה 2010 בביה"ס לתיאטרון חזותי, ירושלים.